החשבון שלי
חג הסדר

עוגן: דרכון

על המפרש: פרק חגיגי לכבוד פסח שעוסק בחשיבות הסדר בחיים. הפרק הופיע לקראת חג הפסח, השארנו לטובת מי שלא הספיק להשמיע – היו כאלה שהוזכרו בפרק ופספסו... למי שפספס, אפשר להשמיע את הפתיח של הפרק, ולהמשיך לפרק הבא – המימונה.

הטקסט המלא של הפרק:

בוקר טוב ילדים!

קודם כל תודה רבה לכל מי ששלח סיפורים מצחיקים. תודה לירדן מקיבוץ הגושרים – אנחנו מקווים שתחזור לבית היפה שלך בהקדם וגם שתכתוב עוד סיפורים מצחיקים, ובינתיים תהנה בבית הספר מעלות הגולן שברמות היפָה. תודה גם לילדי יפה ירקוני על הסרטונים המצחיקים, ולסיפורים של תלמידי תל״י רעננה, ועוד. זה היה משמח וכיף. 

בבית הספר נועם שיתפתם אותנו במפרשי ערב שחיברתם והקלטתם בעצמכם לכבוד יום ההורים – היה מרגש מאוד לשמוע! הרעיונות והכיוונים היו מעניינים, אולי בעקבותיכם נכתוב גם על חשש ממבחנים, גיבוש משפחתי בחופשות, ועוד נושאים מעניינים שהעליתם. תודה לכם!

עוד רגע חופשת פסח, איזה כיף זה, נכון? קצת יותר משבועיים של חופשה והתרעננות…

שחף: על מה אתה מדבר יובל? אתה יודע מה אני רואה בשוטטויות שלי בתקופה הזאת של השנה? הרבה מהמשפחות בישראל מנצלות מחצית מימי ה״חופשה״ הזאת לניקיונות וארגונים! כל הזמן מנקים! ומארגנים! משפחות שלמות! מוציאים מגירות, מאווררים מדפים…

אה כן שחף, פסח הוא חג מיוחד, הוא קצת הפך לחגיגה של סדר… 

שחף: לכן קוראים ללילה הראשון ״ליל הסדר״?

שחף זה מאוד מעניין מה שאתה שואל. באמת מעניין שהלילה הזה נקרא על שם סדר. בעיקרון יש לליל הסדר מבנה מאוד מסודר, של סדר פעולות מסוים – וגם הגדה עם סדר מסוים. אבל יש מי שאומר שהוא נקרא דווקא בכינוי המיוחד הזה, ליל הסדר, כי הוא עוזר לנו לעשות סדר פנימי וחיצוני בחיים שלנו. 

שחף: כן, שמעתי חלק מהמשפחות שמנקות שאומרות שהן עושות את זה לקראת פסח, לנקות את החמץ. לפי מה שהבנתי מפריע להם לחם שתפח. מוזר מאוד, אם תשאל אותי. 

כן זה באמת מעניין מאוד, זאת מצווה יהודית זכר ליציאת מצרים – זכר ליציאה החפוזה הזאת, שגרמה לכל אחד לקחת רק מה שמוכן ולצאת ממצרים. מעניין, לא? הם לקחו את הלחם כשהוא עוד היה כמו פיתה דקה שלא ממש הספיקה לתפוח, מה שאנחנו בעצם קוראים היום – מצה. כלומר הם הזדרזו, ולקחו רק מה שהם צריכים, רק מה שמוכן ומתאים עכשיו, ולא המתינו לעוד תוספות ודברים נחמדים שיש בדרך כלל בלחם. לא, פיתה דקה ומהירה, כמו שהיא, ככה. וזה היה להם מספיק כדי לצאת לדרך, זה מה שעזר להם לצאת לדרך במהירות ובזרימה. 

שחף: אה אני כבר מכיר את הראש שלך יובל! אתה מחבר את זה לכל הנושא של הסדר והניקיון, נכון? 

כן שחף, נראה לי שזה מעניין ומתחבר. יש הרבה משפחות שמנקות לקראת פסח. אין כל מצווה לנקות, אבל זה פשוט נכנס ככה להכנות של לקראת פסח, כחלק מההכנות לחג והדאגה שלא יישאר חמץ (לחם שתפח). הרבה מאוד משפחות כבר מנצלות את התקופה הזאת למה שמכונה בהרבה אזורים בעולם ״ניקיון אביב״, כלומר הזדמנות לנקות ולארגן ולהתאוורר לקראת האביב. 

שחף: חג הפסח גם נקרא חג האביב ותמיד יוצא בתקופת האביב, נכון?

נכון שחף, והוא גם נחשב להתחלה, לחג הראשון שמחדש הכל. כלומר יש כאן אווירה של אביב, של חידוש, של פריחה, של אוורור והתארגנות מחדש. 

יש משהו בסידור וארגון שיוצר סדר בחיים, משנה את התפיסה שלנו וגם את התחושה שלנו. 

לשחרר חפצים, רהיטים, בגדים ומשחקים שכבר לא משרתים אותנו יותר – זה דבר שיוצר שחרור אמיתי. זאת חוויה של שחרור, של יציאה לחירות. 

שחף: אתה מספר לי? אני רואה לפעמים בני אדם שכל כך מחוברים לחפצים שלהם! פעם ראיתי אדם שאיבד את הנעליים שלו בחוף, וכמה הוא היה לחוץ ומוטרד! רציתי לומר לו, בן אדם, אלה רק נעליים! אני מסתדר בלעדיהן מצוין מיום היוולדי! הירגע, חבר! תלך יחף, או תרכוש נעליים אחרות! מילא אם היה בוכה שאין לו כנפיים, את זה אני יכול להבין. אבל נעליים? סתם חפץ שהוא יכול לקנות חדש כזה? נשגב מבינתי. 

כן, שחף, לפעמים בני האדם נוטים ממש להיקשר לחפצים שלהם. ואז לפעמים הם נקשרים גם לחפצים שכבר לא משרתים אותם יותר, כבר לא שימושיים עבורם, ובכל זאת הם שומרים אותם – למרות שהם מושכים אותם קצת למטה, מכבידים עליהם. כי ככה זה, חפצים שנמצאים בסביבה בלי כל שימוש גורמים לכבדות ומונעים התחדשות וזרימה. 

אז פסח הוא בדיוק ההזדמנות לזה – להתחדש, לשחרר חפצים ואולי גם הרהורים שכבר לא משרתים אותנו יותר, להתאוורר. 

אז אני ממליץ לכם להשקיע בפסח הזה בארגון מחדש של הסביבה שלכם, ונראה לי שאחרי שתיכנסו לזה תרגישו איך הסדר בחוץ משפיע על סדר בפנים. איך השתחררות מחפצים שיכולים לעזור טוב יותר לבני אדם אחרים – עוזרת לנו להשתחרר ממשקעים, להתקדם, לצמוח; איך ארגון של הסביבה בקופסאות מסודרות עוזר לנו להרגיש שיש סדר והיגיון בעולם. 

שחף: ומה עם אתגר ״אַתְּפְּתַחלוֹ״? 

מה, שחף? לא הבנתי. איזה אתגר?

שחף: ״אַתְּפְּתַחלוֹ״! 

אה, ״אַתְּ פְּתַח לוֹ״? אתגר הקריאה של פסח?

שחף: כן! הצעת להם בשבוע שעבר להתמקד בקריאה. ועכשיו אתה מדבר על סדר. אני תוהה לעצמי, יובל, איפה היית כשדברנו פה על עקביות, על מטרות פשוטות, על צעדים לאט לאט וכל זה? 

האמת שחף, אני לא חושב שזה סותר. כיף לארגן ולהשליט סדר והגיון בעולם שלנו, ואחר כך לשקוע בתוך ספר טוב. שני הדברים האלה מאוד תורמים להתפתחות ולצמיחה, ויוצרים סדר והגיון פנימי בעולם שלנו.

אולי אפשר להתמקד עכשיו בעבודה עם הדרכון, כדי לעשות סדר גם בתוכניות שלכם. תרצו להוסיף יעד בתחום הסדר והארגון? להיות מסודרים יותר בתחום מסוים, לארגן אזור מסוים, או להעביר משחקים הלאה – למישהו שישמח בהם? ואולי תרצו גם להוסיף יעד בתחום הקריאה, לכבוד אתגר ״אַתְּפְּתַחלוֹ״ – ולחשוב על תוכנית איך להגיע אליו? מוזמנים לחזור לרעיונות שדברנו עליהם ולנסות לבנות לכם תוכנית טובה ומקדמת לחופשה הזאת. 

והעיקר, תהנו! שיהיה בסדר! חגיגה של סדר ושל צמיחה ואוורור ואביביות.

חג שמח!

[מוזיקה]

המשך קריאה
מריבות וחמלה

עוגן: יומן

על המפרש: ילדים רבים שאלו אותנו על מריבות. למה מתרחשות מריבות? איך אפשר למנוע מהן להסלים? איך אפשר להתמודד איתן בצורה טובה – ואולי אפילו לפתור אותן? הפרק עוסק בעומק של מריבות ובדרך לפתור אותן באמצעות דפוסי חשיבה שלי, ולא שינויי התנהגות אצל אחרים.

הטקסט המלא של הפרק:

שחף: יובל יובל יובל יובלב יובלביול יובללללל!! 

מה שחף, מה, מה קרה? 

שחף: אני יודע על מה כדאי לדבר הבוקר!

אה, מצטער שחף, אי אפשר, הבוקר כבר תכננתי לדבר על…

שחף [בזעף]: אה! אתה רואה! תמיד אתה עושה את זה! 

עושה מה, שחף? 

שחף: לא נותן לי לדבר! משתלט על נושא השיחה! משתיק אותי!

מה, לא נכון, שחף…

שחף: ראית? שוב אתה משתיק אותי! תמיד

רגע, שחף, ברוב הפרקים אתה מתערב, אומר את דעתך, ובין אם היא נכונה או לא – לא זכור לי שאי פעם השתקתי אותך! 

(מה גם שבסוגריים אומר שאתה הוא אני, אם אתה מבין את כוונתי, אז איך אוכל להשתיק אותך…)

שחף: עכשיו לדוגמה, הצעתי נושא לפרק ואתה מסרב.

אבל שחף, תשמע, זה לא קורה הרבה. כשאתה אומר שזה קורה ״תמיד״, ואני תמיד משתלט על השיחה וכל זה – זה גורם לי להתגונן, והשיחה פתאום לא נעימה ויצאה מכלל פרופורציה. 

הי, בעצם זה בדיוק הנושא שאני רוצה לדבר עליו הבוקר! מה אתה אומר, מוכן? 

שחף: טוב טוב נשמע… כולי אוזן. וכנף. 

אז הנושא הוא בדיוק על זה, על תקשורת בין אנשים שיוצאת מכלל פרופורציה. או בקיצור, על: מריבות

שחף: הו, מריבות! אף פעם לא הבנתי על מה יש לבני האנוש לריב כל כך הרבה. מילא אנחנו השחפים, עם המשאבים המצומצמים שיש לנו בחוף, מתחרים על כל פיסת אוריאו (יא איך זה טעים אוריאו!). אבל בני האדם? יש לכם משאבים בלתי מוגבלים. אנחנו מתחרים על הפסולת שאתם משאירים בחוף! אז על מה יש לכם לריב, תגיד לי? 

אתה יודע מה שחף, אתה צודק וזאת שאלה יפה. אבל העובדה היא, שבני האדם רבים, ולא מעט. 

אתה לא מתאר לעצמך כמה ילדים ביקשו מאיתנו לדבר על הנושא! ילדים מבית הספר נוף הרים – שעכשיו יותר נכון לקרוא לו ״נוף כנרת״, נכון? אתם רואים את הכנרת – הילדים שעכשיו נמצאים באופן זמני במעגן? נכון שהיא יפה? 

וגם ילדי אביטל שבמרום גולן – מהצד השני של הכנרת; ילדי יפה ירקוני שבתל אביב; נאות פרס שבחיפה; 

ומבית הספר נועם קרית משה שבירושלים. 

ואתה יודע, אני בטוח שבכל בתי הספר האלה יש ילדות וילדים נחמדים מאוד. ושבאופן כללי הכיתה נחמדה וחביבה זה לזה. בבית הספר נועם לדוגמה שמעתי ממקור מסווג שאני לא יכול להסגיר אותו, שהכיתות שם נחמדות ביותר ועם אווירה נהדרת ועושות הרבה פעילויות כייפיות! 

אז מה, מריבות. למה מריבות? 

אז כמו אצל השחפים, מריבות נגרמות לעתים קרובות מתחושה של היעדר משאבים מספקים. 

אם חסר אוכל בבית, עלולות להיות מריבות על אוכל. 

אם קצת צפוף בבית, עלולות להיות מריבות על מרחב. 

אם חסרה אהבה ותשומת לב, עלולות להיות מריבות על אהבה. שהן המריבות המסתוריות מכולן, כי לפעמים בני האדם עצמם לא מבינים שמה שהם רבים עליו, זה בעצם קשר, תשומת לב, אהבה. וסתם מתקוטטים, ולא מבינים שאנחנו כולנו בעצם רוצים – אהבה. 

כנראה שאלה המריבות השכיחות ביותר. כי החוסר הכי גדול וכואב, כשהוא חסר, הוא מחסור באהבה ותשומת לב. זה הכי כואב, ולכן גם הכי גורם למריבות ומתחים. 

שחף: אתה מנסה לומר לי שחף, שבשביל בני האדם – אהבה זה סוג של משאב שנאבקים עליו? כמו שאנחנו נאבקים על הפסולת בחוף?

 אהמ… כשאתה אומר את זה ככה זה נשמע מוזר, ובדרך כלל אנחנו לא חושבים על זה. אבל הרבה פעמים כשאדם רב, או עצבני, או קצר רוח – באיזשהו מקום, עמוק עמוק בלב, הוא רק מחפש אהבה ויחס. וזה הכל. 

שחף: טוב, אז זה נשמע הכי קשה לפתור… 

כן, זה קשה לפתור. אבל אתה יודע מה הכי עוזר? להתמודד עם מריבות, ולמנוע ממריבות להסלים ולהתגבר? 

שחף: וואלה סיקרנת, מה? 

הכי עוזר – להבין את זה. 

להבין שכשמישהו רב, מתווכח, עצבני, מעצבן – חסר לו משהו. וככל שהוא עצבני יותר או מעצבן יותר – חסר לו משהו גדול ומהותי יותר. אולי, חסרה לו אהבה. אולי היא ממש מחפשת תשומת לב, וזה מעצבן, נכון, אבל זה פשוט כל כך חסר לה. אולי אתה מסתובב בעולם בתחושה שלא רואים אותך, אז תעשה הכל כדי שייראו. אולי את פשוט רוצה אהבה, ואת לא יודעת איך להשיג אותה. 

שחף: טוב, נניח שאני מבין את זה, שמי שרב איתי או מעצבן אותי פשוט מחפש אהבה ותשומת לב, או שחסר לו משהו אחר. טוב, אז? מה זה עוזר? 

יודע מה שחף, לא כל דבר אפשר להסביר. פשוט, פעם הבאה שמישהו רב אתכם, או ממש מעצבן אתכם בהתנהגות שלו, נסו לחשוב עליו בחמלה. נסו לחשוב, אולי משהו חסר לו. אולי יש לו פחות משלי. אולי, למרות שהיא נראית עשירה בחפצים וציוד והכל, להורים שלה אין מספיק זמן כדי להתייחס אליה. אולי, למרות שהוא נראה תמיד עליז, הוא איבד לאחרונה מישהו או משהו קרוב וזה גורם לו להרגיש אבוד בעצמו. 

מריבות מתחילות הרבה פעמים מזה, מחוסר עמוק שקשה מאוד למלא. והדרך לצמצם מריבות היא לראות את האחר בחמלה, להבין שאולי יש חוסר, ולהעז לאהוב את האחר, לקבל אותו גם אם הוא לא נחמד עכשיו, להרגיש – חמלה.

שחף: ומה עם עצמנו, יובל? בסדר, הבנתי שאם אחרים רבים זה יכול להיות קשור לחוסר, אבל אולי גם אנחנו רבים בגלל זה? 

אתה צודק לגמרי שחף. כמו שנכתב בחומש ויקרא: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ – כָּמוֹךָ״. חשוב שתזכור להתייחס גם לעצמך באותה החמלה והאהבה שאתה מתאמץ להרגיש כלפי אחרים. אז זה בדיוק מה שארצה שתעשו עכשיו – קחו רגע עכשיו לשים לב לעצמכם, לדברים שמכניסים אתכם למתח ואולי עצבנות, לנסות להבין למה דווקא הדבר הזה גורם לכם להתעצבן – ובבקשה, נסו להרגיש חמלה.

אולי תצליחו להבין פתאום למה אתם מתנהגים לפעמים לא נעים, מה גורם לכם לריב או להתעצבן. אולי תבינו מה החוסר שלכם, מה אתם מחפשים בעצם. הזדמנות טובה מאוד לתרגל חמלה, להתייחס בסלחנות לטעויות ולחולשות שלנו. תחשבו ותכתבו ביומן, ברשימה או כמו סיפור, פשוט לשים לב לעצמי ולמה שמפעיל אותי, ולראות את עצמי – וכך גם את העולם – בחמלה.

[קצת מתרחק]:

שחף: יודע מה יובל, אני עכשיו מבין למה הייתי כל כך עצבני בתחילת הפרק. יש לך כל כך הרבה מה לומר, והשורות שלי בדרך כלל כל כך קצרות, כאילו יש לי פחות לתרום. 

אתה תורם המון לפרקים האלה שחף, תודה שסיפרת לי. ננסה להכניס לך עוד שורות, אוקיי חבר? 

יום נהדר ילדים, ועם הרבה חמלה, כלפי עצמכם וכלפי אחרים. 

[מוזיקה]

המשך קריאה
חוק המשיכה

עוגן: יומן

על המפרש: הפרק מתייחס לשאלות שעלו מילדים בשבועות האחרונים, בעקבות הפרק שקרא לילדים ״לעלות לסיפון״ של מפרש ועוגן. פרק זה מתייחס באופן כללי לשאלות של ילדים, ועוסק בשאלה כללית של איך אנחנו יכולים להשיג דברים בחיינו ולשפר אותם, אפילו עם שינוי קל בלבד של הכוונה שלנו.

בוקר טוב ילדים, מה שלומכם? 

אתם יודעים, לפני כמה שבועות ילדים ביקשו מאיתנו לדבר על כל מיני נושאים. ובין כל הנושאים חזרו שאלות שקשורות למציאות טובה יותר, ולדברים שאנחנו רוצים להשיג. לדוגמה בבית הספר נאות פרס שבחיפה ביקשו מאיתנו לדבר על איך להצליח יותר במבחנים, בבית הספר נוף הרים שבסאסא (שעכשיו הוא נמצא באזור צפת ומעגן, ואנחנו מקווים שיחזרו הביתה מהר ובשמחה!) רצו לשמוע על איך אפשר לטפס על הרים גבוהים, ובבית הספר אביטל שבמרום גולן ביקשו לשמוע יותר על איך להתמיד בדברים וגם איך להיות שמחים. וגם היו שאלות מאוד מסוימות, לדוגמה ויקה שעלתה לארץ מרוסיה ולומדת עכשיו בבית הספר יפה ירקוני שבתל אביב סיפרה שהיא משתפרת בעברית גם בעקבות הפרקים של מפרש ועוגן – איזה כיף לנו לשמוע! – אבל הייתה שמחה לדעת איך אפשר להשתפר עוד. 

ועוד הרבה מאוד שאלות ובקשות.

אז חשבנו, איך נוכל בפרק הראשון שנערוך בנושא, להתייחס לכמה שיותר מהשאלות והבקשות. ואז היה לנו כיוון. שמעתם על ״חוק המשיכה״? 

שחף: כן בטח, קשה לפספס את העניין הזה, כשרואים את בני האדם האומללים והשפופים האלה מחוברים כל הזמן לכדור הארץ… בלי שום שאר רוח, אם אתה מבין את כוונתי. 

לא לא שחף, לא התכוונתי לכוח המשיכה. שבדרך כלל נקרא כוח הכְּבִידָה או גְּרָבִיטַצְיָה – ומונע מאיתנו לצוף לחלל. התכוונתי למשהו אחר, מושג תיאורטי שלא כולם מסכימים איתו, למעשה. 

חוק המשיכה זאת תיאוריה שאומרת שאם אנחנו מאוד רוצים משהו, ומאמינים בזה שהוא יקרה, הוא באמת יקרה. כי כל דבר מושך את מה שדומה לו, ומחשבה עוזרת ליצור את המציאות שלנו. כלומר, להיפתח לשפע, ליופי, למציאות יפה יותר – וזה פשוט יקרה.

שחף: יודע מה יובל, זה מזכיר לי בקשה אחת של אחת מהילדים אצלכם בתוכנית, אביגיל מבית הספר נווה עמרם שבדימונה. זה ממש מזכיר את מה שאביגיל אמרה, לא? 

מה, שהיא הייתה רוצה חד קרן? 

שחף: כן, בדיוק. כלומר, היא אמרה שהייתה רוצה שנדבר על חד קרן, אבל כל אחד יכול להבין למה הכוונה, לא? אני מניח שהיא רוצה חד קרן. זה די ברור. מי לא רוצה חד קרן? 

כן, זה נכון… אז לא הבנתי מה אתה רוצה לומר בזה, שחף. 

שחף: אני אומר, בוא נציע לאביגיל מדימונה לחשוב על חד קרן! ואז, יהיה לה חד קרן! וכולנו, כל ילדי וצוותי מפרש ועוגן, נוכל להגיע לדימונה ולבקש מאביגיל לשחק קצת עם החד קרן גם כן. אנחנו כולנו חברים באותה התוכנית, אני בטוח שהיא תסכים. 

אוי שחף, צר לי לאכזב אותך, אבל אני לא בטוח לגמרי שככה זה עובד. כלומר, לא נראה לי שהכוונה היא שאם ממש רוצים ומדמיינים חד קרן, הוא פשוט מופיע פתאום…

שחף: אה.

אבל יודע מה, שחף, לפני שאתה כל כך מתאכזב, אולי יש בזה משהו. הרי ילדים בכל רחבי העולם כל כך אוהבים חד קרן. זה מצטייר מאוד יפה, וזה יצור דמיוני, נכון, אבל הוא בגוונים של קשת בענן ומאוד שמח ויוצר תחושה אופטימית ועליזה כזאת. וחד קרן מופיע בהמון מקומות – על מדבקות ומחברות ובובות, ויש אפילו קבוצת כוכבים שנקראת חד קרן! אז באיזדשהו מקום, החד קרן באמת קיים. הוא יצור דמיוני אבל קיים במציאות באיזה אופן, כי הוא נמצא בדימיון שלנו, וזאת גם סוג של מציאות.

שחף: קצת בלבלת אותי יובל.

שחף, אני מתכוון שאם מדמיינים משהו והוא מצויר בכל מיני מקומות ויש עליו סיפורים – הוא קצת קיים. כמו, בובה של דובי? שכולנו האמנו בתור ילדים שהיא קיימת באמת וזה סוג של יצור, דובי, וזה היה מרגיע. בובות זה דבר מאוד ״אמיתי״ לפעמים. 

שחף: אני מבין… טוב, לפי זה, גם אני שחף קצת קיים. למרות ששחפים לא יודעים לדבר בעצם.

בטח שאתה קיים! מה איתך, שחף. אתה איתנו כאן בפרקים של מפרש ועוגן לא מאתמול!

שחף: טוב, הבנתי. אשמח שתסביר למה הכוונה במה שאמרת קודם, ״מחשבה יוצרת מציאות״. אני מניח שלא התכוונת לשחפים וחדי קרן.

נכון, נכון. תראה, איך אני אסביר למה אני מתכוון… אני יכול לספר לכם סיפור?

שחף: בטח יובל, אתה מכיר אותי, סיפורים זה דבר שאני תמיד מוכן לשמוע.

טוב, אז ככה. היה היה פעם… טוב, לפני לא כל כך הרבה זמן בעצם, לפני מאה ושישים שנה בערך, בכפר קטן ברוסיה, חכם יהודי שמוכר בשם של הספר שכתב – ״צמח צדק״. ובסיפור שמספרים, שאני לא יודע אם הוא אמיתי אבל זה הסיפור וזה סיפור יפה – הגיע אליו אדם שהייתה לו צרה גדולה, הבן שלו היה חולה, והוא ביקש עזרה. ומה החכם אמר לו? הוא אמר לו משפט שמאז הפך לביטוי יהודי מאוד ידוע: "טְרַאכְט גוּט - ווֶעט זַיין גוּט".

שחף: מה? לא הבנתי. איזה ביטוי יהודי ידוע. אני לא מבין מילה. לא נראה לי שאפילו ויקה מבית הספר יפה ירקוני תבין, כי למרות שהיא בטח דוברת רוסית, והחכם הזה היה מרוסיה, זה לא נשמע לי ברוסית. 

ויקה, ואולי בעוד כיתות – יש אצלכם ילדים שדוברים רוסית בכיתה? שחף צודק, זה לא ברוסית, נכון? 

[הפסקה קטנטנה]

ובכן, אתם בהחלט צודקים. זה לא ברוסית ולא בעברית אלא ביידיש, השפה שיהודים דיברו באותה התקופה באזור הזה. בעברית התרגום הוא: תחשוב טוב – יהיה טוב.

שחף: אה כן, זה יותר מוכר. 

והרעיון הוא שאם חושבים על משהו, יש יותר סיכוי שהוא יקרה. 

שחף: והילד הבריא? 

כן בטח, אחרת לא היה סיפור. הוא חשב על זה בדרך חזרה הביתה, והילד הבריא. כמו שאמרתי אני לא יודע אם זה סיפור שקרה באמת, אבל הוא סיפור יפה מאוד. ועכשיו הרבה אומרים ומדברים על כך, בכל העולם, שמחשבה יכולה לעזור לשנות את המציאות. אם חושבים על צרות ובעיות, יש יותר סיכוי שזה יקרה, ואם חושבים על דברים נהדרים, וטובים, ויפים – יש יותר סיכוי שיהיו לנו יותר דברים כאלה. 

אתם יודעים, אני נזכר עכשיו שיש עוד חכם יהודי שנודע בכינוי רבי נחמן מברסלב, שחי ממש שם באזור – באוקראינה – לפני יותר ממאתיים שנה, ואמר משהו מאוד דומה בכיוון המעניין הזה: ״דַּע שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל, וְאִם יְחַזֵּק וִיגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יוּכַל לִפְעל שֶׁיִּהְיֶה כָך, וַאֲפִלּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן [כלומר, כסף] – בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ; וְכֵן בְּכָל דָּבָר. רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת [כלומר, שלא נחשוב ונרגיש שאולי לא מגיע לנו, ואולי אנחנו לא רוצים, וכל הרגשות השליליים האלה]״. אז מעניין, לא? באותו האזור, ובאותה התקופה בערך, שני חכמים יהודים מדברים על הכוח של המחשבה, תפיסות שהיום מתחילות להיות מקובלות – שלמחשבה יש כוח להשפיע על המציאות שלנו. 

אז חשבתי, שלאור כל השאלות והמחשבות שלכם, יהיה הכי יפה וטוב לדבר על זה – ולנסות לחשוב יחד איך אנחנו יוצרים מציאות מאוד יפה, יחד. אולי נחשוב על איך היינו רוצים מציאות יפה יותר, ואפשר גם לחשוב אחר כך על תוכניות ורעיונות. אבל הכי חשוב, הכי חשוב – להאמין שזה יקרה, להאמין שהעולם מקום יפה וטוב ויהיה מקום יפה וטוב ככל שאנחנו נצמח ונגדל פה ונעשה טוב יחד. 

יודע מה, זה מעניין שחף. בהתחלה חשבת שאנחנו מדברים על כוח הכבידה, ואולי יש בזה משהו דומה בעצם. כי כוח הכבידה זה לא רק בינינו לבין כדור הארץ; למעשה מדובר במשיכה בין שני גופים, כל גוף בחלל, מושך גוף אחר לפי מידת הקרבה ביניהם וגם בהתאם לגודל שלהם. מעניין. אתם יודעים, לא מעט ילדים ביקשו מאיתנו שנדבר יותר על כוכבים, על עולם הטבע ועל הים. אז כפי הנראה נעסוק בזה שנה הבאה בהרחבה, יש לנו תוכנית מאוד מעניינת שתכלול גם את המידע הזה. 

אז היום אני מזמין אתכם לדמיין עולם הכי יפה שאפשר. מה יהיה יפה בסביבה שלכם? איך יהיה יפה יותר וטוב יותר לחברים שלכם? מה יכול להיות יפה יותר ברחוב? 

אל תחשבו על איך לעשות את זה כרגע, פשוט תחשבו ותדמיינו עולם יפה, ויודעים מה? אנחנו אוהבים פה ניסויים במפרש ועוגן, אנחנו אוהבים לשמוע האם ואיך דברים עובדים. תדמיינו עולם יפה, וספרו לנו אם הוא אכן נהיה יפה יותר היום או מחר. נשמח מאוד לשמוע. 

שיהיה לכם יום יפה חברים ומציאות יפה מאוד בעולם הזה. 

[מוזיקה]

המשך קריאה